הבנת הוראות — פרק 3 בדפ"ר
הפרק הזה לא בודק מה אתם יודעים. הוא בודק אם אתם מסוגלים לקרוא הוראה מסובכת בכוונה, לבצע אותה בדיוק כמו שכתוב, ולא לאבד ריכוז באמצע. מי שעובד בשיטה קבועה – קריאה מלאה, פירוק לסעיפים, ביצוע לפי הסדר, בדיקה אחת – פותר את רוב השאלות בלי להתבלבל.
75 שניות לשאלה · 104 שאלות תרגול · פרק 3 מתוך 4
איך זה נראה במבחן
על המסך מופיעה הוראה של 2 עד 4 משפטים, ומתחתיה החומר שעליו היא חלה: רשימה קצרה של מילים או מספרים, שורת אותיות, טבלה קטנה או כמה משפטים. למטה 4 אפשרויות תשובה, ובצד שעון שסופר לאחור מ-75 שניות. השעון הוא לשאלה הזאת בלבד: כשהוא נגמר עוברים לשאלה הבאה. המבחן ממוחשב ומותאם, כלומר השאלה הבאה נבחרת לפי מה שעניתם עד עכשיו. זה 1 מתוך 4 פרקי הדפ"ר; הציון הכללי נע בין 10 ל-90, וכל פרק מקבל ציון בין 1 ל-9.
אפשר לקרוא קודם ולתרגל אחר כך, או להתחיל ישר בשאלות.
תרגול הפרק הזהקודם כול קוראים הכול
ההוראה כתובה כך שהיא נשמעת פשוטה במשפט הראשון ומסתבכת בשני. מי שמתחיל לעבוד על הרשימה אחרי המשפט הראשון מגלה באמצע שהמשפט השלישי ביטל חצי ממה שעשה. לכן הכלל הראשון קבוע: קוראים את כל ההוראה, מהמילה הראשונה עד הנקודה האחרונה, ורק אז מסתכלים על החומר.
בקריאה הראשונה לא מנסים לפתור. מנסים להבין מה מבקשים בסוף: מילה אחת? מספר? אות? כשיודעים מה צורת התשובה, קל יותר לזהות איזה סעיף בהוראה מוביל אליה ואיזה סעיף רק מסנן.
ההוראה נשארת על המסך כל הזמן. לא צריך לזכור אותה בעל פה, צריך לחזור אליה – אחרי כל סעיף שביצעתם, לפני שמתחילים את הבא.
דוגמה
ברשימה הבאה, מחקו כל מילה שמתחילה באות ש. מהמילים שנותרו, בחרו את המילה הארוכה ביותר. הרשימה: שולחנות, כיסא, מנורה, שטיח, ארון, מדרגות
- 1.שולחנות
- 2.מנורה
- 3.מדרגות
- 4.כיסא
התשובה והדרך אליה
התשובה: מדרגות
- קוראים את כל ההוראה: יש 2 פעולות, מחיקה ואז בחירה. התשובה היא מילה.
- סעיף 1: מוחקים מילים שמתחילות ב-ש. יוצאות שולחנות ושטיח.
- סעיף 2: מהמילים שנותרו – כיסא, מנורה, ארון, מדרגות – סופרים אותיות: 4, 5, 4, 6.
- הארוכה ביותר מבין הנותרות היא מדרגות.
- בדיקה: שולחנות היא גם בת 6 אותיות, אבל היא נמחקה בסעיף 1. מי שדילג על המחיקה בוחר בה בטעות.
נבדק כאן:כלל על רשימה
מפרקים לסעיפים ממוספרים
הוראה ארוכה היא כמה הוראות קצרות שהודבקו זו לזו. מפרקים אותה בראש למספרים: 1, 2, 3. כל פסיק, כל "ואז", כל "לאחר מכן" הם סימן לסעיף חדש. אם מותר לכם לכתוב, כותבים את המספרים בצד. אם לא, אומרים אותם בשקט.
מבצעים סעיף אחד בלבד בכל פעם, ולפי הסדר שבו הוא כתוב. גם כשנדמה שאפשר לחסוך זמן ולבצע 2 סעיפים יחד – לא. סעיף 2 חל על מה שנשאר אחרי סעיף 1, לא על הרשימה המקורית. זה המקום שבו רוב הטעויות נולדות.
אחרי כל סעיף מסתכלים על התוצאה ושואלים: מה יש לי עכשיו ביד? רשימה מסוננת, מספר, קבוצה מסומנת. עם התשובה הזאת עוברים לסעיף הבא.
דוגמה
סמנו את המספרים הזוגיים ברשימה. מהמספרים שסימנתם, מחקו כל מספר הגדול מ-20. כמה מספרים נשארו מסומנים? הרשימה: 4, 17, 22, 8, 31, 40, 12, 9
- 1.2
- 2.3
- 3.4
- 4.5
התשובה והדרך אליה
התשובה: 3
- מפרקים: 1 – לסמן זוגיים. 2 – למחוק מהמסומנים את הגדולים מ-20. 3 – לספור. התשובה היא מספר.
- סעיף 1: זוגיים ברשימה – 4, 22, 8, 40, 12. סך הכול 5 מסומנים.
- סעיף 2: מבין 5 המסומנים, גדולים מ-20 – 22 ו-40. מוחקים אותם.
- סעיף 3: נשארו 4, 8, 12. סופרים: 3.
- בדיקה: 5 היא התשובה של מי שעצר אחרי סעיף 1. 2 היא מספר המחוקים, לא הנשארים. השאלה שאלה על הנשארים.
נבדק כאן:כלל על רשימהספירה בתנאי
מילות התנאי: אלא אם, למעט, רק אם, אחרת
4 מילים הופכות הוראה פשוטה למלכודת: "אלא אם", "למעט", "רק אם", "אחרת". כל אחת מהן משנה את הכיוון של המשפט שלפניה. כשפוגשים אחת מהן, עוצרים ומסמנים אותה בראש כסעיף נפרד.
"רק אם" פותח דלת אחת ונועל את כל השאר: הפעולה מתבצעת במקרה אחד בלבד. "למעט" מוציא איברים מהקבוצה שהוגדרה ממש לפניו, ורק ממנה: "מחקו את הזוגיים, למעט אלה שגדולים מ-10" – זוגי גדול מ-10 נשאר, ובאי-זוגיים לא נוגעים בכלל. "אחרת" הוא המסלול השני, שמתבצע כשהתנאי לא מתקיים. "אלא אם" הוא החזק מכולם: הוא מבטל מסקנה שכבר הגעתם אליה, ולכן הוא תמיד נבדק אחרון.
הסדר קבוע: קודם בודקים את התנאי הראשי ומחליטים לאיזה מסלול נכנסים. אחר כך בודקים אם יש "אלא אם" שחל על המסלול הזה. רק אז עונים.
דוגמה
אם ברשימה יש יותר מילים בנות 3 אותיות מאשר מילים בנות 4 אותיות, כתבו את המילה הראשונה ברשימה. אחרת, כתבו את המילה האחרונה – אלא אם היא מתחילה באות מ, ואז כתבו את המילה שלפניה. הרשימה: ים, גשר, הרים, עץ, נהר, מדבר
- 1.ים
- 2.מדבר
- 3.נהר
- 4.גשר
התשובה והדרך אליה
התשובה: נהר
- מפרקים: 1 – תנאי ראשי (יותר בנות 3 מבנות 4?). 2 – אם כן: הראשונה. 3 – אחרת: האחרונה. 4 – אלא אם האחרונה מתחילה ב-מ: זו שלפניה.
- סופרים אותיות עם האצבע: ים 2, גשר 3, הרים 4, עץ 2, נהר 3, מדבר 4. בנות 3 אותיות: 2. בנות 4 אותיות: 2.
- 2 אינו יותר מ-2, ולכן התנאי הראשי לא מתקיים. נכנסים למסלול "אחרת": המילה האחרונה, מדבר.
- עכשיו בודקים את "אלא אם": מדבר מתחילה ב-מ. התנאי מתקיים, ולכן עוברים למילה שלפניה: נהר.
- בדיקה: מדבר היא התשובה של מי שעצר לפני "אלא אם". ים היא התשובה של מי שספר את ים ועץ כמילים בנות 3 אותיות.
נבדק כאן:תנאים ו"אחרת"
מילות מיקום: השני משמאל, לפני האחרון
"הראשון", "האחרון", "השני משמאל", "לפני האחרון", "3 מקומות מימין" – כולן מילים שמצביעות על מקום, וכולן תלויות בכיוון. לפני שמתחילים, קובעים לעצמכם: מאיזה צד הרשימה מתחילה? בשורה בעברית האיבר הראשון הוא הימני, אבל "משמאל" סופרים מהקצה השמאלי.
"לפני האחרון" הוא האיבר השני מהסוף, לא השני מההתחלה. "3 מקומות מימין לאות" – סופרים 3 צעדים, לא מגיעים ל-3. שמים אצבע על נקודת ההתחלה, זזים צעד-צעד, ואומרים את המספר בכל צעד.
כשההוראה מדלגת בין כמה מיקומים, כל מיקום הוא סעיף. מוצאים את הראשון, מסמנים אותו, ורק ממנו יוצאים לחיפוש הבא.
דוגמה
בשורת האותיות הבאה (קוראים מימין לשמאל, האות הראשונה היא ק), מצאו את האות השלישית משמאל. סמנו את האות שנמצאת 3 מקומות מימין לה. אם האות שסימנתם היא אות סופית, בחרו במקומה את האות שלפני האחרונה בשורה. השורה: ק ל ם ץ ד נ ב ט
- 1.ם
- 2.ב
- 3.ל
- 4.נ
התשובה והדרך אליה
התשובה: ב
- קובעים כיוון: ק היא הימנית והראשונה, ט היא השמאלית והאחרונה. ממספרים בראש 1 עד 8 מימין לשמאל.
- סעיף 1: השלישית משמאל – סופרים מהקצה השמאלי: ט (1), ב (2), נ (3). זו נ, מקום 6.
- סעיף 2: 3 מקומות מימין ל-נ – זזים עם האצבע: ד (1), ץ (2), ם (3). מסמנים ם.
- סעיף 3: ם היא אות סופית, ולכן התנאי מתקיים. עוברים לאות שלפני האחרונה בשורה: האחרונה היא ט, לפניה – ב.
- בדיקה: ם היא התשובה של מי ששכח את הסעיף האחרון. נ היא התשובה של מי שעצר אחרי סעיף 1. ל היא התשובה של מי שקרא "לפני האחרונה" כ"שנייה מימין".
נבדק כאן:אותיות ומיקומיםכלל על רשימה
סופרים עם האצבע
ספירה בעיניים היא הדרך הכי מהירה לטעות ב-1. בכל ספירה – אותיות, מילים, מספרים – מצמידים אצבע למסך או לשולחן וזזים איבר-איבר. כל איבר מקבל מספר. זה לוקח 3 שניות נוספות וחוסך שאלה שלמה.
סופרים בקטגוריה אחת בכל פעם. אם ההוראה מבקשת גם את מספר האותיות וגם את מספר המילים, סופרים את הראשונה עד הסוף, כותבים או אומרים את התוצאה, ורק אז מתחילים את השנייה. ספירה כפולה במעבר אחד היא הדרך הבטוחה לערבב.
כשהספירה נגמרת, סופרים שוב פעם אחת, מהר. אם יצא אותו מספר פעמיים – ממשיכים. אם לא, הפעם השלישית מכריעה.
דוגמה
ספרו כמה פעמים מופיעה האות ר במשפט הבא, ולאחר מכן הפחיתו מהתוצאה את מספר המילים במשפט שמתחילות באות ה. המשפט: הרכבת הראשונה עצרה ברציף השני, ורק אחר כך המשיכה מהרה.
- 1.7
- 2.4
- 3.3
- 4.5
התשובה והדרך אליה
התשובה: 3
- מפרקים: 1 – לספור ר. 2 – לספור מילים שמתחילות ב-ה. 3 – להחסיר. התשובה היא מספר.
- סעיף 1, עם האצבע מילה-מילה: הרכבת 1, הראשונה 1, עצרה 1, ברציף 1, השני 0, ורק 1, אחר 1, כך 0, המשיכה 0, מהרה 1. סך הכול 7.
- סעיף 2, מעבר נפרד: הרכבת, הראשונה, השני, המשיכה מתחילות ב-ה. סך הכול 4. מהרה מתחילה ב-מ, לא נספרת.
- סעיף 3: 7 פחות 4 = 3.
- בדיקה: 7 ו-4 הן תוצאות ביניים, לא התשובה. 5 מתקבל אצל מי שספר בסעיף 2 רק את המילים שכבר סימן בסעיף 1 – הרכבת והראשונה – ופספס את השני ואת המשיכה. לכן כל ספירה היא מעבר נפרד על כל המשפט.
נבדק כאן:ספירה בתנאי
טבלאות ורשתות
בטבלה יש 2 כיוונים, וההוראה תמיד משתמשת בשניהם: "בכל שורה", "בעמודה השמאלית", "במשבצת הפינתית". לפני שנוגעים במספרים, מזהים איזו שורה היא הראשונה ואיזו עמודה היא הימנית. אם יש כותרות, נעזרים בהן.
עובדים שורה-שורה או עמודה-עמודה, לפי מה שההוראה מבקשת, ומסמנים בראש את התוצאה של כל אחת לפני שעוברים לבאה. אם ההוראה אומרת "בכל שורה" – התוצאה היא איבר אחד לכל שורה, ומספר התוצאות שווה למספר השורות. זו בדיקה קטנה שתופסת דילוגים.
סעיף שמוחק איברים מהטבלה חל רק על מה שכבר סימנתם, לא על כל הטבלה. קוראים שוב את המשפט ומוודאים על מה בדיוק המחיקה חלה.
דוגמה
בטבלה שלפניכם, סמנו את המספר הגדול ביותר בכל שורה. מבין המספרים שסימנתם, מחקו את אלה שנמצאים בעמודה השמאלית. חברו את המספרים שנותרו.
| ימין | אמצע | שמאל |
|---|---|---|
| 7 | 12 | 5 |
| 14 | 3 | 9 |
| 6 | 8 | 15 |
| 11 | 2 | 4 |
- 1.37
- 2.52
- 3.41
- 4.26
התשובה והדרך אליה
התשובה: 37
- מפרקים: 1 – הגדול ביותר בכל שורה. 2 – מהמסומנים, למחוק את אלה שבעמודה השמאלית. 3 – לחבר. 4 שורות, ולכן צפויים 4 מסומנים.
- סעיף 1, שורה-שורה: שורה 1 – 12 (אמצע). שורה 2 – 14 (ימין). שורה 3 – 15 (שמאל). שורה 4 – 11 (ימין). יש 4 מסומנים, כצפוי.
- סעיף 2: מבין 4 המסומנים, רק 15 נמצא בעמודה השמאלית. מוחקים אותו.
- סעיף 3: 12 + 14 + 11 = 37.
- בדיקה: 52 הוא סכום כל 4 המסומנים – התשובה של מי שדילג על המחיקה. 26 הוא סכום של 2 בלבד – מי שמחק גם את 11 בטעות.
נבדק כאן:טבלאותספירה בתנאי
הוראה על משפטים
כשהחומר הוא כמה משפטים, ההוראה מבקשת בדרך כלל לסנן משפטים לפי תכונה – מילה מסוימת, מספר מילים, אות פותחת – ואז לבחור אחד מבין המסוננים. הסינון הוא סעיף 1, הבחירה היא סעיף 2, ולעולם לא מערבבים ביניהם.
ממספרים את המשפטים 1 עד 4 גם אם המבחן לא מספר אותם. אחר כך עוברים משפט-משפט עם הקריטריון של סעיף 1 בלבד, ואומרים לכל אחד כן או לא. רק המשפטים שקיבלו כן עוברים לסעיף 2.
הוראה על משפטים אוהבת להוסיף כלל שובר-שוויון: "אם יש יותר מאחד, בחרו את המאוחר". זה סעיף 3, והוא נבדק רק אם סעיף 2 השאיר יותר ממשפט אחד.
דוגמה
לפניכם 4 משפטים. סמנו כל משפט שמופיע בו שם של צבע. מבין המשפטים שסימנתם, בחרו את המשפט שיש בו הכי מעט מילים. אם יש יותר ממשפט אחד כזה, בחרו את המאוחר מביניהם. 1. הילד לבש מעיל כחול וצעד לבית הספר. 2. השמש שקעה מאחורי ההרים. 3. הדגל האדום התנופף ברוח. 4. כוס ירוקה עמדה שם.
- 1.משפט 1
- 2.משפט 2
- 3.משפט 3
- 4.משפט 4
התשובה והדרך אליה
התשובה: משפט 4
- מפרקים: 1 – לסנן משפטים עם צבע. 2 – מהמסוננים, הכי מעט מילים. 3 – בשוויון, המאוחר.
- סעיף 1, משפט-משפט: 1 – כחול, כן. 2 – אין צבע, לא. 3 – האדום, כן. 4 – ירוקה, כן. עברו: 1, 3, 4.
- סעיף 2, סופרים מילים עם האצבע: משפט 1 – 7 מילים. משפט 3 – 4 מילים. משפט 4 – 4 מילים. הכי מעט: 3 ו-4, בשוויון.
- סעיף 3: יש יותר ממשפט אחד, ולכן בוחרים את המאוחר – משפט 4.
- בדיקה: משפט 2 הוא בן 4 מילים, אבל נפסל בסעיף 1. משפט 3 הוא התשובה של מי ששכח את שובר השוויון.
נבדק כאן:משפטים וכלליםספירה בתנאי
הבדיקה האחרונה ו-75 השניות
לפני שמסמנים, לא בודקים הכול מחדש. אין זמן, וגם אין צורך. בודקים סעיף אחד בלבד: זה שהכי קל לשכוח. כמעט תמיד הוא האחרון בהוראה – ה"אלא אם", שובר השוויון, ה"הפחיתו". שואלים: האם ביצעתי אותו? ואז מסמנים.
אם התשובה שהגעתם אליה מופיעה בין האפשרויות – זו לא הוכחה. האפשרויות בנויות מתוצאות ביניים: המספר שיצא אחרי סעיף 1, המילה שנבחרה לפני ה"אלא אם". התשובה הנכונה היא רק זו שעברה את כל הסעיפים.
75 שניות מספיקות לקריאה מלאה, לביצוע מסודר ולבדיקה אחת. הן לא מספיקות לפתרון פעמיים. לכן העבודה איטית ומדויקת בפעם הראשונה, ולא מהירה ומתוקנת בשנייה.
נבדק כאן:כלל על רשימהתנאים ו"אחרת"ספירה בתנאיטבלאותמשפטים וכלליםאותיות ומיקומים
המלכודות
כל אחת מהן היא תשובה שנראית נכונה. מי שמכיר אותן מראש לא נופל בהן בזמן אמת.
מתחילים לעבוד על הרשימה אחרי המשפט הראשון של ההוראה, והמשפט השלישי מבטל את מה שעשיתם.
קוראים את כל ההוראה עד הנקודה האחרונה, מזהים מה צורת התשובה, ורק אז נוגעים בחומר.
מבצעים 2 סעיפים במעבר אחד כדי לחסוך זמן, וסעיף 2 חל בטעות על הרשימה המקורית במקום על מה שנשאר.
ממספרים את הסעיפים, מבצעים אחד בכל פעם, ואחרי כל אחד שואלים: מה יש לי ביד עכשיו?
עוצרים לפני ה"אלא אם" כי כבר יש תשובה שנראית טובה, והיא בדיוק אחת מהאפשרויות.
"אלא אם" נבדק תמיד אחרון, אחרי שכבר החלטתם. אם הוא מתקיים – התשובה שהחלטתם עליה נמחקת.
"למעט" מוחל על כל הרשימה במקום על הקבוצה שהוגדרה ממש לפניו.
קוראים שוב את המשפט ומסמנים בראש על איזו קבוצה בדיוק חלה ההחרגה. "למעט" פועל על הקבוצה הקרובה אליו.
"השני משמאל" ו"לפני האחרון" נספרים מהצד הלא נכון בשורה שנקראת מימין לשמאל.
לפני הספירה קובעים איפה הראשון ואיפה האחרון, ממספרים את השורה בראש, ורק אז מחפשים את המיקום.
ספירה בעיניים שיוצאת בטעות ב-1 – אות שנספרה פעמיים, מילה שדולגה.
סופרים עם האצבע, איבר-איבר, וסופרים כל דבר פעמיים. 2 תוצאות זהות – ממשיכים.
בטבלה, המחיקה מוחלת על כל המשבצות במקום רק על אלה שכבר סימנתם.
אחרי שלב הסימון בודקים שמספר המסומנים תואם למספר השורות, ומוחקים רק מתוך הקבוצה הזאת.
השעון: 75 שניות לשאלה
במבחן האמיתי אין חזרה לשאלה קודמת, ולכן ניהול הזמן הוא חלק מהשיטה ולא תוספת לה.
- חלוקה קבועה: כ-15 שניות לקריאת ההוראה כולה, כ-45 שניות לביצוע לפי הסדר, כ-15 שניות לבדיקת הסעיף שהכי קל לשכוח.
- מסתכלים על השעון פעמיים בלבד – אחרי הקריאה ולפני הסימון. מי שסופר שניות במקום אותיות מאבד את הספירה.
- אם עברו 40 שניות ועדיין לא ברור מה ההוראה מבקשת, קוראים אותה שוב מההתחלה, לאט. ניחוש על הוראה לא מובנת שווה פחות מקריאה שנייה.
- ב-10 השניות האחרונות מפסיקים לחשב ומסמנים את האפשרות הטובה ביותר שיש ביד. שעון שנגמר בלי סימון גרוע מתשובה שלא בטוחים בה.