הכנה לצו

מדריכי הדפ"ר

אנלוגיות מילוליות פרק 4 בדפ"ר

בפרק הזה לא בודקים כמה מילים אתם יודעים. בודקים אם אתם רואים את היחס בין שתי מילים ומזהים אותו שוב בזוג אחר, באותו כיוון. מי שעובד עם משפט אחד קבוע פותר את זה מהר, גם עם מילה שלא ראה בחיים.

30 שניות לשאלה · 344 שאלות תרגול · פרק 4 מתוך 4

איך זה נראה במבחן

על המסך מופיע זוג מילים, ומתחתיו 4 אפשרויות. בפורמט אחד כל אפשרות היא זוג שלם, ומחפשים את הזוג עם אותו היחס. בפורמט השני הזוג הראשון שלם, מהזוג השני נתונה רק המילה הראשונה, ובוחרים את המילה שמשלימה אותו. המבחן ממוחשב ואדפטיבי, ולכל שאלה שעון משלה: 30 שניות. פותרים שאלה אחת, ממשיכים לבאה.

אפשר לקרוא קודם ולתרגל אחר כך, או להתחיל ישר בשאלות.

תרגול הפרק הזה

היחס, לא המילים

כל שאלה בפרק בנויה מאותו רעיון: זוג מילים, וביניהן קשר. השאלה היא לא מה המילים אומרות, אלא מה הן עושות אחת לשנייה. "עלה : עץ" זו לא שאלה על עצים. זו שאלה על חלק ושלם.

לכן הצעד הראשון הוא תמיד אותו צעד: מנסחים את הקשר במשפט קצר וברור, לא בתחושה מעורפלת. "עלה הוא חלק מעץ." ברגע שיש משפט, יש כלי. בלי משפט אתם מנחשים לפי תחושה, והתחושה היא בדיוק מה שהמסיחים בנויים לרמות.

היחסים חוזרים על עצמם. יש 16 סוגים שמופיעים שוב ושוב, וכולם במדריך הזה. אחרי כמה עשרות שאלות אתם מזהים אותם בשנייה. זה לא מבחן אוצר מילים. זה מבחן זיהוי תבניות שמסתתר מאחורי מילים.

דוגמה

עלה : עץ — איזה זוג מקיים את אותו היחס?

  1. 1.אצבע : יד
  2. 2.יער : עץ
  3. 3.מפתח : דלת
  4. 4.חם : קר
התשובה והדרך אליה

התשובה: אצבע : יד

  1. מנסחים את היחס במשפט: "עלה הוא חלק מעץ". הראשון הוא החלק, השני הוא השלם.
  2. מריצים את המשפט על כל אפשרות. "אצבע היא חלק מיד" — עובד.
  3. "יער הוא חלק מעץ" — לא. הפוך: העץ הוא חלק מהיער. זה מסיח כיוון.
  4. "מפתח הוא חלק מדלת" — לא. מפתח פותח דלת, זה חפץ ושימושו. "חם הוא חלק מקר" — לא, אלה הפכים.
  5. רק אפשרות אחת עברה את המשפט: "אצבע : יד".

נבדק כאן:חלק ושלם

המשפט: הכלי היחיד שצריך

השיטה כולה היא משפט אחד עם שני חורים: "הראשון הוא סוג של השני", "הראשון גורם לשני", "הראשון עובד בשני". מכניסים כל אפשרות לאותו המשפט, מילה לחור, ומקשיבים אם זה נשמע נכון.

המילה החשובה היא "אותו". לא ממציאים משפט חדש לכל אפשרות. משפט חדש לכל אפשרות זו בדיוק הדרך לשכנע את עצמכם שמסיח הוא תשובה. אותו משפט, אותם חורים, 4 פעמים.

מה שעובר את המשפט נשאר. מה שלא עובר נפסל, גם אם המילים שלו יפות, גם אם הן מאותו תחום של השאלה. תחום זה לא יחס.

דוגמה

נחש : זוחל — איזה זוג מקיים את אותו היחס?

  1. 1.ציפור : יונה
  2. 2.כינור : כלי נגינה
  3. 3.דג : סנפיר
  4. 4.נמר : מהיר
התשובה והדרך אליה

התשובה: כינור : כלי נגינה

  1. המשפט: "נחש הוא סוג של זוחל". פרט, ואז הקבוצה שלו.
  2. "ציפור היא סוג של יונה" — לא. יונה היא סוג של ציפור. הסדר הפוך.
  3. "כינור הוא סוג של כלי נגינה" — עובד בדיוק.
  4. "דג הוא סוג של סנפיר" — לא, סנפיר הוא חלק מדג. "נמר הוא סוג של מהיר" — לא, מהיר זו תכונה.
  5. "כינור : כלי נגינה" היא היחידה שעברה. אין צורך להתלבט.

נבדק כאן:סוג ופרטפעולה וכליחפץ ושימושו

כיוון: המסיח הקלאסי

כמעט בכל שאלה יש אפשרות אחת שמקיימת את היחס הנכון, אבל הפוך. "גשם : שיטפון" זה סיבה ואז תוצאה. "פציעה : נפילה" זה תוצאה ואז סיבה. אותו יחס, כיוון הפוך, ותשובה לא נכונה. אותו דבר ברצף: "בוקר : צהריים" זה לפני ואחרי, "לילה : ערב" זה אחרי ולפני. זה המסיח הכי נפוץ בפרק, והוא תופס בדיוק את מי שקורא את האפשרויות מהר.

ההגנה פשוטה: המילים של האפשרות נכנסות למשפט באותו סדר שבו הן כתובות. הראשונה לחור הראשון, השנייה לחור השני. אם כדי שהמשפט יעבוד הייתם צריכים להחליף ביניהן, האפשרות נפסלת. לא "בערך נכון". נפסלת.

בודקים את זה במיוחד כשבטוחים. הרגע שבו מזהים "אה, זה סיבה ותוצאה" ומסמנים הוא הרגע שהכיוון בורח.

דוגמה

גשם : שיטפון — איזה זוג מקיים את אותו היחס?

  1. 1.פציעה : נפילה
  2. 2.וירוס : מחלה
  3. 3.רופא : בית חולים
  4. 4.שמש : כוכב
התשובה והדרך אליה

התשובה: וירוס : מחלה

  1. המשפט: "גשם גורם לשיטפון". סיבה בחור הראשון, תוצאה בשני.
  2. "פציעה גורמת לנפילה" — לא. נפילה גורמת לפציעה. היחס נכון, הכיוון הפוך. פוסלים.
  3. "וירוס גורם למחלה" — עובד, ובאותו סדר.
  4. "רופא גורם לבית חולים" — לא, זה בעל מקצוע ומקום העבודה שלו. "שמש גורמת לכוכב" — לא, השמש היא סוג של כוכב.
  5. נשארה רק "וירוס : מחלה".

נבדק כאן:סיבה ותוצאהרצף וסדר

דיוק: מהדקים את המשפט

לפעמים המשפט הראשון שניסחתם מעביר 2 או 3 אפשרויות. זה לא סימן שהשאלה קשה. זה סימן שהמשפט רופף מדי. "שניהם קשורים למזג אוויר" זה לא יחס, זה נושא. יחס אומר מה המילה הראשונה עושה לשנייה.

כשיותר מאפשרות אחת עוברת, לא מנחשים ביניהן. חוזרים לזוג הנתון ומוסיפים למשפט מילה אחת שמדייקת אותו. "השני חזק יותר מהראשון" הופך ל"השני הוא אותו הדבר כמו הראשון, רק בעוצמה הרבה יותר גבוהה". מריצים שוב. עכשיו רק אחת עוברת.

הכלל: ככל שהמשפט ספציפי יותר, פחות אפשרויות עוברות אותו. המשפט הנכון הוא זה שבדיוק אחת עוברת.

דוגמה

לחישה : צעקה — איזה זוג מקיים את אותו היחס?

  1. 1.צעקה : שקט
  2. 2.רעם : ברק
  3. 3.טפטוף : מבול
  4. 4.קול : אוזן
התשובה והדרך אליה

התשובה: טפטוף : מבול

  1. ניסיון ראשון, רופף: "שתי המילים קשורות לקול". מריצים: "צעקה : שקט" עובר, "קול : אוזן" עובר, "טפטוף : מבול" לא. משפט שמעביר 2 הוא משפט על נושא, לא על יחס.
  2. מהדקים. לחישה וצעקה הן אותה פעולה, הוצאת קול, וההבדל הוא רק בעוצמה, מהחלש לחזק. המשפט: "השני הוא הראשון, רק הרבה יותר חזק".
  3. "צעקה : שקט" — שקט הוא לא צעקה חזקה יותר, הוא היעדר קול. וגם הכיוון הפוך, מחזק לחלש. נפסל.
  4. "רעם : ברק" — שתי תופעות שונות, לא דרגות של אותה תופעה. "קול : אוזן" — מה ששומעים והאיבר ששומע. נפסלים.
  5. "טפטוף : מבול" — אותו דבר, גשם, מהחלש לחזק מאוד. זו התשובה.

נבדק כאן:דרגה ועוצמה

הפורמט השני: א : ב :: ג : ?

בחלק מהשאלות הזוג השני לא שלם. נותנים לכם "טבח : מטבח :: נפח : ?" ומבקשים את המילה הרביעית. הרעיון זהה: המשפט נבנה מהזוג הראשון, המילה השלישית נכנסת לחור הראשון, וכל אפשרות נכנסת לחור השני.

המלכודת כאן שונה. באפשרויות תמצאו מילים שקשורות למילה השלישית בקשר אמיתי, רק לא בקשר הנכון. לנפח יש פטיש, יש ברזל, יש נפחייה. שלושתם נכונים בעולם. רק אחד עובר את המשפט של הזוג הראשון.

לכן לא שואלים "מה קשור לנפח". שואלים "איפה נפח עובד", כי זה מה שהזוג הראשון קבע.

דוגמה

טבח : מטבח :: נפח : ?

  1. 1.פטיש
  2. 2.נפחייה
  3. 3.ברזל
  4. 4.פרסה
התשובה והדרך אליה

התשובה: נפחייה

  1. בונים את המשפט מהזוג השלם: "טבח עובד במטבח". בעל מקצוע ומקום העבודה.
  2. מכניסים את המילה השלישית לחור הראשון: "נפח עובד ב־?". עכשיו זו שאלה על מקום.
  3. "נפח עובד בפטיש" — לא, זה הכלי שלו. "נפח עובד בברזל" — זה החומר. "נפח עובד בפרסה" — זה מה שהוא מייצר.
  4. "נפח עובד בנפחייה" — מקום. גם אם לא הכרתם את המילה, השורש נ.פ.ח והסיומת ־ייה, כמו ספרייה ומאפייה, אומרים מקום.
  5. "נפחייה". שלוש האפשרויות האחרות היו קשר אמיתי לנפח, רק לא הקשר שהשאלה קבעה.

נבדק כאן:בעל מקצוע ומקומופעולה וכליחומר ומוצר

מילה שלא מכירים

זה יקרה. תפגשו מילה שלא ראיתם, בזוג הנתון או באפשרות. השאלה עדיין פתירה, כי יש לכם 3 מקורות מידע שלא תלויים בזיכרון.

הראשון הוא הצורה של המילה. בעברית המשקל אומר הרבה: נגר, טבח, נפח, ספר, צייד — כולם באותו משקל, וכולם בעלי מקצוע. מילה שנשמעת ככה היא כנראה מישהו שעושה משהו. סיומת ־ייה אומרת מקום, ־ון קטן אומר הקטנה. השני הוא השורש: "קדר" זר, אבל קדרות מוכרת, ומי שעושה קדרות הוא קדר. מחלצים את השורש, שואלים לאיזו מילה מוכרת הוא שייך, ומקבלים כיוון.

השלישי הוא המילה שלצידה. אם המילה השנייה בזוג היא דבש, המילה הראשונה כנראה קשורה לדבש בקשר פשוט: מי מייצר, מי אוכל, מאיפה זה מגיע. מצליבים את המקורות, ורוב הפעמים היחס ברור גם בלי ההגדרה המדויקת.

ואם עדיין לא ברור, עובדים הפוך: פוסלים את האפשרויות שהיחס בהן ברור ולא מתאים לשום דבר שהמילה הזרה יכולה להיות. מה שנשאר הוא התשובה.

דוגמה

כוור : דבש — איזה זוג מקיים את אותו היחס?

  1. 1.דבורה : כוורת
  2. 2.אופה : לחם
  3. 3.דבש : מתוק
  4. 4.חלב : גבינה
התשובה והדרך אליה

התשובה: אופה : לחם

  1. כוור — מילה לא מוכרת. אבל המשקל מוכר: נגר, טבח, נפח. בעל מקצוע. ומה המקצוע? כוורת היא מילה שכולם מכירים, אז מישהו שעובד עם כוורות.
  2. המילה השנייה היא דבש. בעל מקצוע שעובד עם כוורות, ולצידו דבש: זה מי שמגדל דבורים ומפיק את הדבש. המשפט: "כוור הוא בעל המקצוע שמייצר דבש".
  3. "דבורה : כוורת" — מפתה, אותו עולם. אבל כוורת היא הבית של הדבורה, לא התוצר שלה. נפסל.
  4. "דבש : מתוק" — תכונה. "חלב : גבינה" — חומר והמוצר שעושים ממנו, בלי בעל מקצוע. נפסלים.
  5. "אופה : לחם" — בעל מקצוע והתוצר שלו. זו התשובה.

נבדק כאן:עושה ותוצרמונח והגדרתוחומר ומוצר

הקטלוג: היחסים שחוזרים

שווה להכיר את הרשימה, כי היא קצרה. חלק ושלם (גלגל : מכונית). סוג ופרט (כלב : פודל). סיבה ותוצאה (אש : עשן). פעולה וכלי (חיתוך : סכין). עושה ותוצר (סופר : ספר). מילים נרדפות (שמח : עליז). הפכים (רטוב : יבש). דרגה ועוצמה (כעס : זעם). בעל מקצוע ומקומו (מוכר : חנות).

ועוד: חומר ומוצר (עץ : שולחן). שם קיבוצי (עדר : פרות). בעלי חיים, הגור והקול שלהם (כלב : גור, פרה : געייה). חפץ ושימושו (מספריים : גזירה). רצף וסדר (בוקר : צהריים). מונח והגדרתו (אלמן : מי שאשתו נפטרה). תכונה ונושאה (חד : סכין).

לא צריך לשנן את השמות. צריך שכשרואים זוג, המשפט יקפוץ לבד. אחרי תרגול קצר זה קורה, וכל שאלה נפתחת באותה השנייה שאתם מזהים לאיזו משבצת היא שייכת.

דוגמה

עדר : פרות :: להקה : ?

  1. 1.רועה
  2. 2.ציפורים
  3. 3.נחיל
  4. 4.כלוב
התשובה והדרך אליה

התשובה: ציפורים

  1. המשפט מהזוג השלם: "עדר הוא קבוצה של פרות". שם קיבוצי, ואז החברים בו.
  2. מכניסים: "להקה היא קבוצה של ?". מחפשים חברים בקבוצה, לא כל מה שקשור ללהקה.
  3. "רועה" — מי שמטפל בעדר, לא חבר בו. "כלוב" — מקום. נפסלים.
  4. "נחיל" — מסיח חכם: זה גם שם קיבוצי, כמו להקה. אבל המשפט מבקש את החברים, לא שם קיבוצי אחר.
  5. "להקה היא קבוצה של ציפורים" — עובד. "ציפורים".

נבדק כאן:שם קיבוציבעלי חייםרצף וסדרתכונה ונושאהמונח והגדרתוחפץ ושימושו

נרדפות, הפכים והניפוי הדקדוקי

בנרדפות ובהפכים המשפט קצר מאוד: "השני אומר אותו דבר כמו הראשון", "השני הוא ההפך מהראשון". הקושי לא במשפט. הוא באפשרויות שנראות כמו הפך ולא באמת הפך. הפך אמיתי יושב על אותו ציר, בקצה השני: עשיר ועני, רחב וצר. "שקט" הוא לא ההפך מ"צעקה", הוא היעדר. "גדול : ענק" זה לא הפך, זו דרגה.

ויש ניפוי שעובד עוד לפני המשפט: סוג המילה. אם הזוג הנתון הוא שני תארים, התשובה היא שני תארים. שני שמות עצם, שני שמות עצם. שני פעלים, שני פעלים. אפשרות שמערבבת, שם עצם ותואר למשל, כמעט תמיד נפסלת, ופוסלים אותה בשנייה בלי לחשוב על היחס בכלל.

זה מסנן זול. 4 אפשרויות הופכות ל־2, והמשפט רץ רק על מה שנשאר. בפרק שבו השעון הוא 30 שניות, זה ההבדל בין להספיק לבין להתלבט.

דוגמה

רחב : צר — איזה זוג מקיים את אותו היחס?

  1. 1.גבוה : נמוך
  2. 2.גדול : ענק
  3. 3.יפה : נאה
  4. 4.רחוב : סמטה
התשובה והדרך אליה

התשובה: גבוה : נמוך

  1. המשפט: "השני הוא ההפך מהראשון". שני תארים, אותו ציר, שני קצוות.
  2. ניפוי דקדוקי קודם: "רחוב : סמטה" הם שמות עצם, והזוג הנתון הוא תארים. וגם ביחס זה לא הפך: סמטה היא רחוב צר, לא ההפך מרחוב. נפסל בלי משפט.
  3. "גדול : ענק" — לא הפך, אותו דבר בעוצמה גבוהה יותר. "יפה : נאה" — נרדפות. נפסלים.
  4. "גבוה : נמוך" — תארים, אותו ציר, שני קצוות. זו התשובה.

נבדק כאן:מילים נרדפותהפכיםתכונה ונושאה

המלכודות

כל אחת מהן היא תשובה שנראית נכונה. מי שמכיר אותן מראש לא נופל בהן בזמן אמת.

מסמנים זוג שמקיים את היחס הנכון, אבל בכיוון הפוך.

המילים של האפשרות נכנסות למשפט בסדר שבו הן כתובות. אם הייתם צריכים להחליף ביניהן כדי שזה יעבוד, האפשרות נפסלת.

נמשכים לאפשרות מאותו תחום של השאלה: דבורה ליד דבש, ברק ליד רעם.

תחום זה לא יחס. מריצים את המשפט; זוג מאותו עולם שלא עובר את המשפט נפסל כמו כל זוג אחר.

המשפט רופף מדי, ו־2 או 3 אפשרויות עוברות אותו.

חוזרים לזוג הנתון ומוסיפים למשפט מילה אחת שמדייקת את היחס. מריצים שוב. המשפט הנכון הוא זה שבדיוק אחת עוברת.

מסמנים את האפשרות הראשונה שנשמעת נכון בלי לבדוק את השאר.

תמיד בודקים את כל 4. אם רק אחת עברה, זה אישור. אם שתיים עברו, גיליתם בזמן שצריך להדק.

מילה לא מוכרת עוצרת אתכם, והשעון רץ.

משקל, שורש ומילה שכנה, בתוך 5 שניות. ואם עדיין לא ברור, פוסלים את האפשרויות שהיחס בהן ודאי ולא מתאים, ובוחרים ממה שנשאר.

בפורמט א : ב :: ג : ? בוחרים מילה שקשורה למילה השלישית, אבל לא ביחס שהזוג הראשון קבע.

המשפט נבנה רק מהזוג הראשון. "מה קשור לנפח" זו לא השאלה; "איפה נפח עובד" זו השאלה.

מתעלמים מסוג המילה: הזוג הנתון הוא שם עצם ושם עצם, והאפשרות היא שם עצם ותואר.

הזוג הנכון מקביל גם דקדוקית. אם בזוג הנתון שתי המילים הן פעולות, גם בתשובה הן פעולות. זה ניפוי מהיר לפני המשפט.

השעון: 30 שניות לשאלה

במבחן האמיתי אין חזרה לשאלה קודמת, ולכן ניהול הזמן הוא חלק מהשיטה ולא תוספת לה.

  1. עד 5 שניות: משפט. אין משפט? זו מילה לא מוכרת — משקל, שורש ומילה שכנה, לא בהייה.
  2. 5 עד 20 שניות: אותו משפט על כל 4 האפשרויות, בסדר שבו המילים כתובות. עברה אחת — מסמנים.
  3. נשארו שתיים ב־20 שניות: מהדקים את המשפט במילה אחת, מריצים רק על השתיים, מכריעים.
  4. ב־25 שניות מסמנים את הטובה ביותר שנשארה וממשיכים. השעון של השאלה הבאה לא מחכה לזו.
  5. מהירות היא תוצר של השיטה. אותו משפט 4 פעמים נגמר ב־15 שניות; ניחוש לפי תחושה לא נגמר.

לתרגל את הפרק הזה

סבב שמוגבל לשאלות של הפרק הזה בלבד — בדיוק מה שכדאי מיד אחרי הקריאה.

344 שאלות באנלוגיות מילוליות